עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון

אמרו לי לא

18/10/2018 10:43
יוני
כל כך הרבה דברים. כלכך הרבה פעמים. רציתי משהו - והם אמרו לי. לא.
מההורים שלי, שאמרו לי בעיקר לא. שהיו להם בעיקר תלונות והערות. דרך המעמדות החברתיים בבית הספר שאמרו לי הרבה פעמים לא ולא ולא. לא תהיה אהוב. לא תהיה מקובל. אתה לא אחד מאיתנו ואין לך מה לחפש פה. אתה לא טוב. אתה לא מוצלח. אתה לא יכול להצליח יותר בזכות עצמך.

הרס של תמימות. להגיד לילד כל הזמן דברים רעים - זה להרוס אותו. לא רק ילד, גם מבוגר. אבל ילד בעיקר. כל הזמן הערות. למה אתה לא כמו חבר שלך? למה אתה לא כמו אח שלך? תראה את הבן דוד המזויין שלך, למה אתה לא מתנהג קצת יותר כמוהו?

כי אני מתנהג כמוני! ביום שאתם תהיו כמו ההורים הפרופסורים של חברים שלי - אני נשבע לכם בכל מה שיש לי - זה יהיה היום שבו אני אתנהג בדיוק אחד לאחד כמו הבן של השכנים. עד אז יש לכם לפחות שני תארים לעשות.

לא תהיה יפה וחתיך ואתלט ופופולרי אצל הבנות והבנים. אתה לא תהיה. לא תלבש את הבגדים היפים והנוצצים. ולא לבשתי.
אבל לא על זה אני מתלונן פה, זה לא האישו. האישו זה - שבאיזה שלב אחרי כל הלא הזה - אתה מפסיק לרצות כמו פעם. זאת אומרת - אתה עדיין רוצה דברים - אבל פחות. עדיין אכפת לך - אבל פחות. וממילא שפחות רוצים ופחות אכפת - אז פחות עושים משהו לקראת זה.


אני כאן היום כדי להגיד לעולם: כן!!! אני כן אהיה כל הדברים האלה שרציתי ועדיין רוצה (וכבר לא פחות). אני רוצה להיות אהוב, מקובל, להיות מקור השראה, להיות מקור הצלחה. ללבוש את הבגדים היפים, להיות חתיך. להרגיש טוב מהפנים אל החוץ ומהחוץ אל הפנים - להתבשם בכל הטוב הזה! למרוח אותו עליי. לחגוג את החיים! זו הדרך לשרוד אותם.

אני האבא שלי, שקונה לי ונותן לי ומעניק. אני האמא שלי שאוהבת ומעריצה. החברים שלי שאוהבים אותי ורוצים בקרבתי - הם כולם בתוכי. נמאס לי רק להגיב למה שהמציאות זורקת לי - אני רוצה שהמציאות תתחיל להגיב למה שאני זורק לה. חיים של מי זה בדיוק???

אלה החיים שלי, לא של המציאות שלי. אני אקבע מה אהיה, המציאות לא תקבע לי מה להיות. 

תור ארוך של אנשים עומדים לקבל תינוק אצל הפקידה. תחתום כאן כאן וכאן. שיהיה לך במזל טוב, שמו בישראל??? הולכים הביתה לנקב חור בכרטיסייה של השבוע, מתים לדעת מי יודח בפרק הבא. הולכים לישון בשעה 22:30 כמו סחים בלטה, וקמים ב-6. נוסעים בפקקים ולא מבינים מה קרה לכל הכיף שפעם היה כאן, ואיך זה הפך לחולצה מכופתרת אפורה, בתוך אוטובוס בצבע אפור כסוף, מתחת לשמיים אפורים גם הם - בדרך אל יום עבודה בצבע אפור שיבה. מה קרה לילד שפעם הייתי.

האמת היא שהילד הזה ברוגז איתך, ואפשר בשניה להפוך את הגלגל. כל מה שצריך להגיד לילד הזה:

סליחה, תסלח לי בבקשה. אני מצטער ולא התכוונתי. רציתי להגיד לך ילד - כן!!! אתה יכול להיות כל מה שתחליט ואתה ילד גדול ואתה מסוגל. ואני מאמין בך. אני אעזור לך. בוא נחזור להיות חברים, בסדר?
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: