אני בן 30. אני עוסק באומנות (לא אפרט איזו) ואני גר בתל אביב. אני ילד נצחי שאיכשהו התבגר. עם חלומות גדולים ופנטזיות רחוקות, עם חיוך נצחי ולב שפועם חזק, חזק מדי. אני נשמה רגישה וזהירה בעולם הזה. אני מרגיש בודד הרבה פעמים, אבל עכשיו זה עוד בסדר לעומת הזמנים של פעם. משהו בכתיבה, בידיעה שיש מישהו שקורא, שרואה, סתם עוברי אורח שנעצרים להגיד שלום - זה מקסים בעיני וזה נותן כוח.
אני צריך כוח. אני צריך לתת כוח. בעיקר בעיקר אני צריך אותי חזק.
;){kind=link}